בלוטת התריס

בלוטת התריס ממוקמת בקדמת הצוואר, צורתה כשל פרפר וגודלה סנטימטרים בודדים. הבלוטה מייצרת הורמונים המשפיעים על חילוף החומרים בגוף ועל האופן שבו הגוף מנצל אנרגיה ממאגרים בגוף ומהמזון וכן על מגוון תפקודים. כאשר בלוטת התריס אינה עובדת באופן תקין, יכולה להיות לכך השפעה על משקל הגוף, מצב האנרגיה, העור, חוזק השרירים, זכרון, קצב הלב ורמת הכולסטרול. בעיות בבלוטת התריס הינן שכיחות ביותר, במיוחד בקרב נשים, כ-10-15% מכלל האוכלוסיה יסבלו בשלב כלשהו בחייהם מהפרעה בבלוטה זו.

תריסיות יתר

מצב זה נוצר כאשר הבלוטה מייצרת כמות עודפת של הורמון התריס. הסיבה השכיחה ביותר למצב זה הינה מחלת גרייב Graves' disease, שעומדת בבסיס כ-85% מהמקרים של תריסיות יתר. תריסיות יתר יכולה להגרם גם כתוצאה מנודולים פעילים ביתר בבלוטה (גויטר נודולרי – Noduler goiter) או מתירואידיטיס - מצב של תהליך דלקתי בבלוטה שגורם לשפיכה של הורמון מוכן ממאגרים בבלוטה לזרם הדם.

סימפטומים

ההסתמנות הטיפוסית של תריסיות יתר יכולה להיות: עצבנות, דופק מואץ ותחושת דפיקות לב, אי סבילות לחום והזעה מוגברת, רעד, תיאבון מוגבר וירידת תיאבון, יציאות תכופות, בלוטה התריס ותחושת מלאות או אי נוחות בגרון, בצקת ושינוי עורי באיזור שמעל הקרסוליים, הדקקות עור, שינויים בציפורניים, אי סדירות מחזור, הפרעת שינה, קושי להירדם, בלט עין, אודם וגרד בעיניים במקרים של מעורבות עינית של מחלת גרייבס. במבוגרים, ההסתמנות יכולה להיות שונה ושקטה ולהתבטא בירידת משקל ודכאון. 

 

תת תריסיות

מצב זה נוצר כאשר הבלוטה אינה מייצרת מספיק הורמון תריס. הסיבה השכיחה ביותר לתת תריסיות היא תירואידיטיס ע"ש השימוטו, מצב שבו מערכת החיסון של הגוף תוקפת את בלוטת התריס. סיבות נוספות לתת תריסיות הינה בעיה בבלוטת ההיפופיזה, כך שאינה מפרישה את ההורמון שמעודד את בלוטת התריס לייצר את ההורמון שלה, הוצאה כירורגית של הבלוטה ונזק מטיפול קרינתי.

סימפטומים

חסר בהורמוני תריס משרה חולשה והאטה של מערכות הגוף, כולל המוח, כך שיש השפעה על הריכוז, על פעולת המעי (עצירות), על הקצב של שריפת ה"דלק" בגוף (עלית משקל). לסיכום, ההסתמנות יכולה לכלול עייפות, עלית משקל, עצירות, רגישות לקור, נוקשות שרירים ומפרקים, עור יבש, שיער גס, נשירת שיער, הגדלה של בלוטת התריס, הפרעות בזכרון ובריכוז, דכאון, דימום וסתי מוגבר ולא סדיר, דופק איטי, ירידה בליבידו.

אבחנה

תת תריסיות מאובחנת לרוב על בסיס מדידת רמת TSH  בדם, ההורמון המפעיל את בלוטת התריס, אשר יהיה גבוה במקרה של תת תריסיות, במקביל לרמות T4 ו- T3 נמוכות. בדיקות נוספות מיועדות לזהות את הגורם לתת התריסיות, כולל רמות נוגדנים לבלוטת התריס Anti TPO

טיפול

הטיפול עבור תת תריסיות ממוקד בהשלמת ההורמון החסר בנטילה כתכשיר תרופתי. כדורים המבוססים על הורמון תריס סינטטי הינם אלתרוקסין, יותירוקס וישנם תכשירים נוספים. תופעות אלרגיות לכדורים אלו הינן נדירות ביותר. הבעיה המרכזית עם הכדורים הללו היא ספיגה שמשתנה מאד בתלות בתוכן הקיבה, תוספי מזון ותרופות אחרות. לכן ההנחיה היא ליטול אותם בבוקר על בטן ריקה.

סרטן בלוטת התריס

ישנם ארבעה סוגים עיקריים של ממאירות בבלוטת התריס: פפילרי, השכיח ביותר וגם הכי איטי ולא אגרסיבי, פוליקולרי, מדולרי ואנפלסטי. כל סוג של סרטן הינו בעל מראה יחודי בבדיקה פתולוגית (הסתכלות על ארכיטקטורת התאים במיקרוסקופ), והם נבדלים זה מזה בקצב ההתפשטות, במידת האגרסיביות ובתגובה לטיפולים הקיימים. ההסתמנות השכיחה ביותר סביב אבחנת סרטן תריס הינו גוש או בליטה בבלוטה או בצוואר, במקרים רבים הסרטן מאובחן בבדיקה ציטולוגית של נודול בבלוטה שנמצא במקרה בנסיבות של בדיקת אולטראסאונד צוואר על רקע אחר.

אולטראסאונד הינו טכניקת הדמיה בה נוצרת תמונה של האיברים באמצעות מתמר המשדר גלי קול בתדירות גבוהה דרך העור לרקמות העמוקות. האופן שבו נוצר הד באמצעות גלים אלו מתורגם לתמונה ע"י מחשב ומאפשר להבחין בבלוטת התריס בין נודולים ציסטיים כלומר מלאים בנוזל שהינם שפירים בדרך כלל לבין גושים מוצקים שלעתים עלולים להיות ממאירים. טכניקה זו מספקת נתונים נוספים שיכולים לתרום להערכה הכללית האם הנודול חשוד ומצריך ביופסיה: גודל, קיומן של הסתיידויות ואפיונן וכן אופי זרימת הדם בהם.

ביופסיה

ביופסיה מבלוטת התריס נעשית במרבית המקרים באמצעות מחט דקה (FNA- Fine needle aspiration) תחת הנחית אולטראסאונד. זוהי בדיקה מעמיקה של דגימת תאים מהבלוטה תחת מיקרוסקופ. הבדיקה יכולה להניב אחת מכמה תוצאות אפשריות: ממצא, סרטן, דגימה בלתי מספקת או ממצא שאינו חד משמעי ומצריך המשך בירור.

טיפול

הטיפול בסרטן התריס מבוסס על שני מרכיבים עיקריים בחלק הארי של המטופלים: ניתוח ולאחריו טיפול הורמונלי חליפי. חלק מהמטופלים מקבלים בנוסף גם טיפול ביוד רדיואקטיבי ובמקרים ייחודיים, בשלבים מתקדמים של המחלה יש צורך בטיפול כמותרפי.

ניתוח

הניתוח יכול להיות כריתה מלאה של בלוטת התריס או כריתה חלקית, בהתאם לשיקולים המתבססים על גודל הנודול החשוד או הממאיר הראשוני, מיקומו, המצאות נודולים חשודים נוספים או בלוטות לימפה מוגדלות, הגדרת טיפול מתוכנן ביוד רדיואקטיבי וגיל המטופל. הפרמטרים שפורטו מכוונים גם את ההחלטה אם לבצע חיפוש והוצאה של בלוטות לימפה צוואריות בצד של הגידול. הוצאה מלאה של הבלוטה מקנה שלושה יתרונות: ניתן לאחר הניתוח לתת טיפול ביוד רדיואקטיבי במטרה להרוס תאי סרטן שאריים, אם קיימים במיטת הגידול או בצוואר, לעקוב אחר השנות אפשרית של הסרטן באמצעות סמנים בבדיקות דם ולהמנע ממצב של השארות גידולים זעירים לא מאובחנים באונה הנותרת של הבלוטה. מרבית המטופלים בסרטן תריס נכללים בקטגוריה של סיכון נמוך, אינם נזקקים לטיפול ביוד רדיואקטיבי ולמעשה מחלימים בעקבות הניתוח.

יוד רדיואקטיבי

בלוטת התריס היא האיבר היחיד בגוף הצורך יוד. עובדה זו מאפשרת לתת מנה מדודה של יוד רדיואקטיבי (בכדור) שמתרכזת בבלוטה וגורמת להרס של תאים אשר קולטים יוד. סרטן בלוטת התריס (בייחוד פפילרי) הינו ממוין, כלומר משמר חלק ניכר מתכונות הרקמה המקורית ממנה צמח ולכן מרכז יוד. וכך, לאחר הוצאה מלאה של בלוטת התריס, יוד שניתן במסגרת טיפול נקלט על ידי תאי גידול אם נותרו במיטת הבלוטה או בצוואר וגורם בתהליך הדרגתי, של מספר שבועות עד חודשים להרס והכחדה שלהם.

טואול - בניית אתרים