אוסטאופורוזיס

אוסטאופורוזיס נחשבת מחלה של הגיל המבוגר, לרוב בצדק, ומחלה נשית, פחות בצדק: כ-30% משברי צוואר הירך קורים בגברים, ואחד מכל 8 מבוגרים מעל גיל 50 סובל מאוסטאופורוזיס. בשנים האחרונות נצבר ידע רב אודות המחלה, הגורמים לה והטיפולים האפשריים בה וסל התרופות הזמין למחלה התרחב והשתכלל. משמעות המילה אוסטאופורוזיס הינו עצמות חלולות ומי שסובל מהמחלה, עצמותיו נראות מבחוץ זהות לכלל האנשים אך במבנה שלהן הן דלילות יותר ברשת הסיבית ובמינרלים השקועים בה, שהעיקרי שבהם הוא הסידן. כתוצאה מאיבוד הצפיפות והמינרלים העצם מאבדת מחוזקה ועלולה להשבר בחבלות קלות, ובעיקר בנפילות. השברים השכיחים ביותר הנובעים מאוסטאופורוזיס הם שבר צוואר הירך ושבר שורש כף היד בעקבות נפילה, ושברים או תמטים ספונטניים בחוליות עמוד השדרה.

סימפטומים

לעתים שבר הינו הסימפטום הראשון של מחלה שקטה זו. דרך נוספת לאבחון המחלה הינו בבדיקת סקר של צפיפות עצם, אליה מופנים מטופלים באמצעות רופא המשפחה בדרך כלל, בהתאם לגילם ולגורמי הסיכון שלהם.

גורמי סיכון

  • סיפור משפחתי של שברים אוסטאופורוטיים במשפחה
  • גיל
  • מצב בריאותי כללי ירוד
  • עישון
  • משקל גוף נמוך
  • חסר באסטרוגן
  • מנופאוזה מוקדמת (לפני גיל 45)
  • נטילת תרופות המנחיתות את רמת האסטרוגן, כגון תרופות הורמונליות לסרטן השד
  • צריכה נמוכה של סידן בדיאטה
  • אלכוהוליזם
  • יושבנות (היעדר פעילות גופנית)
  • מצבים רפואיים אשר מגבירים את הנטיה לפתח אוסטאופורוזיס הן בגברים והן בנשים:
  • אי ספיקת כליות
  • תת ספיגה
  • ארתריטיס ראומטי ושאר מחלות דלקתיות כרוניות
  • סכרת
  • מיילומה
  • תסמונת קושינג
  • מחלת כבד כרונית
  • תרופות המגבירות את הסיכון לאוסטאופורוזיס:
  • תרופות נוגדות פרכוס
  • תרופות מדכאות חיסון
  • סטרואידים
  • הפרין
  • ליתיום
  • טיפול עודף באלתרוקסין (על רקע סרטן תריס)

אבחנה

בדיקת צפיפות עצם – זוהי בדיקת הבחירה לאוסטאופורוזיס והיא בעלת יכולת החיזוי הטובה ביותר לסיכון לשבר אוסטאופורוטי. בדיקה זו מתבססת על קרני רנטגן (קרני X)   במינון נמוך שמאפשרות לזהות את מסת העצם במיקומים שונים בשלד. מחקרים מראים כי צפיפות עצם קשורה לסיכון לשבר ומהווה פרמטר לחיזוי הסיכון לו. DXA = Dual X-ray absorptiometry הינה טכניקת הצילום המקובלת ביותר לבדיקת צפיפות עצם. המיקומים בשלד שנדגמים בבדיקה הם צוואר הירך, עמוד השדרה המותני ובמקרים מסויימים גם שורש כף היד. הבדיקה אורכת כמה דקות, אינה כואבת כמובן, ומלווה בכמות קרינה מזערית ולא מסוכנת.

מניעה

עבור כל הגברים והנשים, ובכל מצב של צפיפות עצם רצוי לשפר את ההרגלים ואורחות החיים במטרה למנוע איבוד מסת עצם. גישה מניעתית ומודעות לחשיבות אורחו החיים מסייעות לכל אדם לצמצם ולדחות את ההגעה למצב של אוסטאופורוזיס.

א.      פעילות גופנית סדירה כולל פעילות נושאת משקל כגון הליכה, ריצה קלה, ריכוד

ב.      צריכה מספקת של ויטמין D, העומדת על ממוצע של 400-800 יחידות בין-לאומיות ליום. המקור העקרי לויטמין D בדיאטה הינו             חלב מועשר בויטמין (לרוב מכיל 200 יחב"ל בכוס), חלמוני ביצה, ודגים שומניים. חשיפה לשמש מעודדת ייצור ויטמין ברקמת               העור אך האפקט מעוכב על ידי קרם הגנה. לכן, אנשים רבים נזקקים לתוסף ויטמין D בכדורים או בטיפות.

ג.       צריכה מספקת של סידן בדיאטה, סביב 1000 מ"ג ביום עד גיל 50, באמצעות צריכת מוצרי חלב ו/או תוסף סידן בכדור.

טיפול

שברים מצריכים לעתים גיבוס (בעיקר שברי שורש כף יד) או קיבוע באמצעות בורג (שברי צוואר ירך) ואשפוז, תלוי באפיוני השבר. התרופות לאוסטאופורוזיס מחולקות לקבוצות, לפי מנגנון הפעולה, לכל קבוצה יש יתרונות יחודיים וחסרונות וההחלטה לגבי הטיפול המועדף מתקבלת על ידי הרופא המטפל והמטופל עצמו, תוך התחשבות בגילו, במצבים הרפואיים הנלווים, בטיפולים שכבר קיבל לאוסטאופורוזיס ובהעדפתו.

אסטרוגן 
ההורמון הנשי אסטרוגן יעיל מאד במניעה של איבוד עצם, במיוחד בגילאים שסביב המנופאוזה. הורמון זה יכול גם לסייע בצבירת מסת עצם בנשים מבוגרות. אסטרוגן מפחית את הסיכון לשברים בצוואר הירך ובעמוד השדרה ב-30-40%. נטילה שלו מלווה בעליה קלה בסיכון ללקות בסרטן שד ובמחלות קרדיווסקולריות כגון התקף לב או אירוע מוחי. בנוסף, ישנה הגברה קלה בסיכון לקרישי דם. המאזן של תועלת מול סיכון נשקל בקפידה עבור כל אישה באופן אינדיבידואלי על ידי הרופא המטפל.

ביספוספונטים

קבוצת תרופות יעילה בהגברת מסת עצם בכל הגילאים ובהפחתת הסיכון לשבר ב-40-50%. פוסלן, אקטונל, ריבון, הם חלק משמות התכשירים מקבוצה זו. חשוב לשתות את התרופה עם 2 כוסות מים ולהמנע משכיבה חצי שעה לאחר הנטילה, במטרה להבטיח שהתרופה עברה מן הושט לקיבה ולמנוע הווצרות גירוי או כיב כתוצאה ממגע ממושך של הכדור עם רירית הושט. תכשירים מקבוצה זו קשים לספיגה על-ידי מערכת העיכול, ולכן יש ליטול אותם בבוקר, על בטן ריקה ועדין, רק כ-1% מכם נספג בגוף. התרופות ממשפחה זו נלקחות אחת לשבוע, או שבועיים או חודש וישנו תכשיר ממשפחה זו הניתן בוריד פעם בשנה: אקלסטה. באופן כללי, התכשירים ממשפחה זו הינם בעלי יעילות דומה במניעת שברים אוסטאופורוטיים.

רלוקסיפן (אביסטה = EVISTA)
תרופה זו פועלת על חלק מרקמות הגוף כמו אסטרוגן (בעיקר עצם ולב) ועל חלק מהרקמות כחסם אסטרוגן (שד ורחם). התרופה מפחיתה את הסיכון לשבר בעמוד השדרה בכ-40% אך אין לגביה מידע מבוסס לגבי הפחתת שברי צוואר ירך. בדומה לאסטרוגן, היא מגבירה את הסיכון לקרישיות יתר ועלולה להשרות או להחמיר גלי חום. התרופה מפחיתה סיכון לסרטן שד באוכלוסיות מסויימות.
פרוליה Denozumab
תרופה המגנה מפני ספיגת עצם במסלול שונה מזה של ביספוספונטים. זהו נוגדן מונוקלונלי הומני שנקשר לחלבון RANK Ligand וכך מעכב את ההתפת חות והפעילות של התאים מפרקי העצם – האוסטאוקלסטיים. התרופה ניתנת בזריקה תת עורית אחת ל-6 חודשים.
פורטאו Teriparatide
זוהי התרופה היחידה שגורמת לבניית עצם ולא פועלת במנגנון של עיכוב ספיגה. זוהי נגזרת פעילה של הורמון הפרתירואיד PTH המופרש מבלוטות הפרתירואיד הסמוכות לבלוטת התריס. מתן יומיומי של פורטאו בזריקה מעלה משמעותית את מסת העצם ומפחית סיכון לפתח שברים בכ-50% אם ניתן ברציפות כשנתיים.

טואול - בניית אתרים