אודות בלוטת התריס
11/6/2019
צומת T
גם אם אינכם יודעים היכן ממוקמת בלוטת התריס, קרוב לוודאי ששמעתם על שתי ההפרעות הנפוצות בתפקוד שלה: תת-פעילות ונודולים. איך מזהים את התסמינים, איך מטפלים ולמה לנשים זה קורה הרבה יותר מגברים?
תמר פרידמן
אם היו שואלים אתכם היכן ממוקמת בלוטת התריס בגוף, לא בטוח שהייתם יודעים להצביע על הנקודה הנכונה בבסיס הצוואר. ובכל זאת, מדובר באיבר שחשוב להכיר - הן בגלל תפקידה הייחודי בגוף במקביל עלתה גם המודעות להפרעות הנפוצות בתפקוד הבלוטה: תת פעילות או יתר פעילות.
בלוטת התריס היא אחת הבלוטות האנדוקריניות הגדולות בגוף וצורתה דמוית פפיון. היא מורכבת משתי אונות המחוברות על ידי מבנה מרכזי שקרוי איסטמוס. גודלה סנטימטרים ספורים וכאשר היא אינה מוגדלת, לרוב לא ניתן לחוש אותה במישוש. "לבלוטת התריס יכולת ייחודית לקלוט את יסוד היוד ממחזור הדם ולהשתמש בו כמרכיב מפתח בבניית הורמוני התריס", מסבירה ד"ר רות פרצ'יק, מומחית ברפואה פנימית ואנדוקרינולוגיה במכבי, והשירות האנדו-אונקולוגי, מרכז הסרטן, בבית החולים שיבא (תל השומר). "הבלוטה מפרישה את שני ההורמונים, אלתרוקסין ((T4 ותריודוטירונין,(T3) לזרם הדם - והם משפיעים על מגוון רחב של תהליכים ואיברי מטרה, כמו תצרוכת חמצן ואנרגיה, ייצור חום, קצב פעימות הלב ועוצמתן, פעילות מערכת העיכול, מערכת העצבים, ייצור דם ומאזן הפחמימות והשומנים בגוף.
"רמת הורמוני התריס משפיעה גם על מגוון מעגלים הורמונליים אחרים, דרך השפעה על קצב הפירוק שלהם ועל רמת החלבונים הנושאים שלהם. להורמוני בלוטת התריס יש גם תפקיד מפתח בהתפתחות העובר ובעיקר המוח. כמעט כל ההפרעות בבלוטת התריס שכיחות בנשים יותר מגברים בסדרי גודל של פי 2 עד פי 10, תלוי במחלה. אחת הסיבות לכך היא שחלק נכבד ממחלות בלוטת התריס משלב תהליך אוטואימוני, כלומר פעילות חיסונית של הגוף המכוונת בטעות כנגד הבלוטה ומשרה הפרעה בפעילות - ומחלות אוטואימוניות שכיחות יותר בנשים".
תת-פעילות או פעילות יתר: איך תזהו את התסמינים?
במצבים של תת-פעילות קיימת ירידה בקצב חילוף החומרים בגוף, בייצור האנרגיה והחום, מואטת פעילות מערכת העיכול וכל המערכות שצוינו למעלה מושפעות. התסמינים הם חולשה, עייפות, רגישות לקור, עליית משקל, עצירות, נשירת שיער, אי סדירות הווסת ו/או דימום מוגבר או אל-וסת. בבדיקות המעבדה יכולות להופיע, מעבר לרמת הורמוני התריס, אנמיה ורמות גבוהות של טריגליצרידים. אוסף התסמינים שמופיעים משתנה מאדם לאדם ותלוי בחומרת ההפרעה בפעילות הבלוטה ובמשך ההפרעה.
ההפרעה השכיחה בתת-פעילות בלוטת התריס היא "תת-פעילות משנית לתירואידיטיס על שם השימוטו". זוהי מחלה אוטואימונית שבה הגוף מייצר נוגדנים לרכיבים בבלוטת התריס, ובתהליך דלקתי הדרגתי נהרסים המבנים הפנימיים של הבלוטה האחראים על ייצור ההורמונים, עד למצב של חוסר תפקוד של הבלוטה. מחלת השימוטו שכיחה בנשים יותר מגברים (ביחס של 3:1).
הפרעה נוספת המופיע לעתים עם קשר לתת-פעילות של הבלוטה היא הגדלת הבלוטה (גויטר)., ו במצבים קיצוניים של תת-פעילות חמורה וממושכת של הבלוטה, ניתן להגיע למצב הקרוי Mixedema Coma, שבו יש דופק איטי, הפרעות במשק המלח, בצקת כללית ואיטיות פסיכומוטורית עד כדי שקיעה במצב ההכרה.
בשנים האחרונות נוספה הגדרה של תת הפעילות ל"תת-פעילות תת-קלינית". זוהי הגדרת ביניים למצב שבו הבלוטה לא עובדת בצורה אופטימלית, אבל עדיין אין צורך בטיפול כלשהו. השכיחות של מצב זה הולכת וגוברת עם הגיל, במיוחד בנשים. אם קיים צורך בטיפול תרופתי, לרוב הוא נעשה על ידי השלמת החוסרים בהורמון התירוקסין (למשל התרופה "אלטרוקסין").
"במצבים של פעילות יתר של בלוטת התריס קיים חילוף חומרים מואץ המתבטא בתיאבון מוגבר, הליכה תכופה לשירותים, לרוב בשילוב ירידה במשקל, אם כי יש אנשים שדווקא עולים במשקל", מסבירה ד"ר פרצ'יק. "בנוסף יכולים להופיע עצבנות, רעד והזעה בידיים והפרעות שינה. תריסיות היתר יכולה לנבוע מהמחלה על שם גרייבס (מחלה אוטואימונית שבה הגוף מייצר נוגדנים הגורמים להפעלה בלתי מווסתת של הבלוטה). סממנים נוספים שיכולים להופיע ספציפית במחלה ע"ש גרייבס כוללים בלט עין (סימטרי או אסימטרי), הגדלה של הבלוטה ובצקת בצדי הקרסוליים.
סיבה נוספת לפעילות עודפת של הבלוטה היא תירואידיטיס - דלקת חולפת בבלוטת התריס, שלעתים מלווה בתחושת אי נעימות או כאב באזור הצוואר עם הקרנה לאוזניים. חשוב לדעת שלעתים הדלקת מתרחשת באופן שקט קלינית, ללא כאבים (עוד על תירואידיטיס, ראו מסגרת בעמ' ?????).
פפילרי או פופולרי: האם באמת יש עלייה בסרטן הבלוטה?
כאמור, המגמה הבולטת בתחום מחלות בלוטת התריס בשנים האחרונות היא עלייה בהיארעות סרטן פפילרי של הבלוטה. ההנחה הרווחת היא שאין עלייה אמיתית בשכיחות סרטן פפילרי של בלוטת התריס, אלא אבחון מוגבר של נגעים זעירים, שאילולא היו מאובחנים לא היו משפיעים על איכות החיים או תוחלת החיים של האדם. "ככל הנראה המרכיב המרכזי במגמה זו הינו איתור מקרי של קשריות (נודולים -– איזורי רקמה הנבדלים במרקמם וצפיפותם משאר הבלוטה)מעין גושים דמויי קפסולה המלאים בנוזל) בבלוטת התריס בבדיקות הדמיה, שהשימוש בהן הולך ונעשה זמין ותדיר יותר ויותר", מסבירה ד"ר פרצ'יק. "ממחקרים שבוצעו בנתיחות שלאחר המוות, נמצא שבאנשים מעל גיל 70 יש כ-40% מקרים של ממצא מוקדי של קרצינומה פפילרית בבלוטת התריס, ובנוסף ידוע כי נודולים הינםו ממצא שכיח מאוד באוכלוסייה הבריאה, יותר בנשים, ולמעשה בכ-50% מהאנשים יש לפחות נודול אחד בבלוטה".
מבין סרטני בלוטת התריס: פפילרי, פוליקולרי, מדולרי ואנפלסטי - פפילרי הוא כאמור השכיח ביותר, אך החדשות הטובות הן שהוא גם הכי פחות אגרסיבי. "כמעט כל המטופלים נמצאים בסיכון נמוך, וסוג הסרטן הזה אינו מסבך מבחינת איכות חיים ומשך החיים", מרגיעה ד"ר פרצ'יק. "למעשה, ב-98% מהמקרים אנו מגיעים לריפוי מלא".
הטיפול בסרטן פפילרי של בלוטת התריס כולל כריתה (חלקית או מלאה) של הבלוטה ולעתים גם של קשרי הלימפה. במקרה של כריתה מלאה חלק מהחולים מטופלים בנוסף באבלציה באמצעות יוד רדיואקטיבי כדי לוודא הרס של כל תאי הבלוטה (קפסולה שניתנת דרך הפה). לאחר כריתה מלאה יש צורך בטיפול בהורמון תריס חלופי (אלתרוקסין).
להיבדק או לא להיבדק: איך תדעו אם אתם בקבוצת סיכון?
ניתן לבחון את בלוטת התריס בשני היבטים: תפקוד, המתבטא בבדיקות הדם; ומבנה, שאותו ניתן לבדוק גופנית ולהדמות בבדיקת אולטרסאונד. לדברי ד"ר פרצ'יק, אין הנחיה ברורה לגבי בדיקת תפקוד בלוטת התריס כשגרה לכלל האוכלוסייה, אך לנשים מעל גיל 20 כדאי לבצע מדי שנה-שנתיים בדיקת TSH (רמות הורמוני הבלוטה), במיוחד אם יש רקע משפחתי של מחלות בלוטת התריס או מחלות אוטואימוניות. מעבר לכך, מומלץ לבדוק את תפקודי התריס במצבים של אי סדירות מחזור, תכנון הריון כשברקע ידועה בעיה בבלוטת התריס במשפחה, או הפרעה ידועה בבלוטה.
הבדיקה הבסיסית, כסקירה של תקינות הפעילות של בלוטת התריס, היא כאמור רמת ההורמון TSH. "זהו לא הורמון המיוצר על ידי בלוטת התריס אלא הורמון המיוצר על ידי בלוטת ההיפופיזה, אשר מפקחת על מגוון בלוטות אנדוקריניות בגוף, ומשדר לבלוטת התריס אות לייצר את הורמוני התריס", מסבירה ד"ר פרצ'יק. "הבדיקה הזו מספיקה כסקירה למרבית המטופלים, אולם כשיש חשד לבעיה בהיפופיזה, יש צורך בהרחבת הפאנל לכל הורמוני הבלוטה - כלומר גם Free T4 ו-Free T3 . כאשר הבלוטה עובדת באופן תקין, הורמון הTSH- מופרש ברמות נורמה. כאשר הבלוטה בתת-פעילות, רמות הTSH- עולות מעבר לתחום הנורמה, וכאשר הבלוטה ביתר פעילות ה-TSH יורד ויכול להגיע לרמות בלתי מדידות.
"כמו כן, לאחרונה, במסגרת המודעות למגפת ההשמנה, יש פניות הולכות וגוברות לרופאי המשפחה בשאלה של הפרעה בתפקוד בלוטת התריס כסיבה להשמנה. בהקשר הזה חשוב לציין כי רק לעתים נדירות, בפחות מ-1% מהמקרים, הסיבה להשמנה נעוצה במחלה אנדוקרינית כמו תת-פעילות של בלוטת התריס".
תרופות או טיפול אלטרנטיבי: מדוע כדאי ללכת קודם לייעוץ?
לדברי ד"ר פרצ'יק, מטופלים רבים שאובחנו כלוקים בהפרעה בתפקוד בלוטת התריס מתעניינים ומתנסים בגישות אלטרנטיביות שונות. "להבנתי, חלקן מתבססות על העשרת יוד ממקורות טבעיים בניסיון לתקן בעיקר תת-פעילות", היא אומרת. "אך מנסיוני, רוב המטופלים שסובלים מתת-פעילות ומתנסים בטיפולים אלה לא חווים שיפור במצב ומשתכנעים בסופו של דבר ליטול כדורים שמכילים הורמון הזהה לאלתרוקסין המיוצר בגוף. חשוב להדגיש כי לתרופה אין כמעט השפעות לוואי.
"במקרים של פעילות יתר, לעומת זאת, מקובל לתת תרופות המעכבות את ייצור ההורמון על ידי הבלוטה (למשל, מרקטפטיזול ופרופילתיואורציל - PTU). תרופות אלה דורשות נטילה יומיומית ומעקב, והן עלולות לגרום תופעות לוואי כמו כאבי מפרקים, פריחה, הפרעות בתפקודי הכבד ולעתים נדירות מאוד אף דיכוי מוח העצם.
דרוש: יוד
תת-פעילות של הבלוטה שכיח במיוחד באזורים שבהם יש חסר ביוד בתזונה. גם כיום יש עדיין אזורים נרחבים במרכז אפריקה, במזרח אסיה ובדרום אמריקה שבהם התזונה דלה ביוד, ועל פי הערכות כרבע מהאנושות מושפע מכך.
התצרוכת היומית המומלצת של יוד למבוגר היא 150כ- מק"ג ביום, ולילדים – 100 מיקרוגרם. צריכה כזאת מצמצמת את הסבירות לתת- פעילות של הבלוטה כתוצאה מחסר ביוד, וכן להתפתחות נודולים (גויטר מולטי-נודולרי). המקורות העיקריים ליוד בתזונה הם מזונות מן הים, בעיקר דגי ים ואצות וכן מלח ים מועשר ביוד.
דלקת בבלוטה: עניין של זמן
תירואידיטיס הוא תהליך דלקתי, לא בהכרח כואב, שבו הגוף תוקף בטעות את בלוטת התריס. 3-5% מהנשים לוקות בדלקת בבלוטת התריס יחוו כשלושה-ארבעה חודשים אחרי הלידה, המתבטאת בשלב ראשון בפעילות יתר, ובשלב השני בתת פעילות, שלרוב חולפת לאחר כמה שבועות ללא צורך בטיפול. לעתים הבלוטה אינה מתאוששת מהפגיעה הדלקתית ויש צורך בטיפול בהורמון חלופי.
